<h1>שבלי הלקט סימן ע"א</h1>
<h2>דף מ:</h2>
וכוס שטעם ממנו אין מקדשין בו, דאמר מר טעמו פגמו. ומצאתי בתשובות הגאונים ז"ל מאן דאיכא בהדיה זיקא, או גרבא, או נטלא, ואישתי מנהון איקרי פגימה, וכי הדר שתי לא מברך עליה. ולא לעניין בורא פרי הגפן אמרינן, אלא לעניין קידוש והבדלה וברכת המזון. והיכא דטעים ליה מן כסא ולגינא, או מן חביתא, נמי מיקרי פגימה, ולא מקדשינן ולא מבדלינן ולא מברכינן ברכת המזון עליה, דרבינא קפיד אכסא פגימה. רב שישא בריה דרב אידי קפיד אחצבא פגימה. ולא מיבעיא על חמרא פגימה דלא מקדשינן, אלא אפילו מיא פגימה למימזג בהו חמרא לקידושא אסור. ורבנו ישעיה זצ"ל כתב בשם רבינו שמואל זצ"ל, דקפיד לכתחילה משמע, אבל אם אין לו יין אחר מקדשין עליו. ור' צדקיה ביר' בנימן אחי שיני זצ"ל שמע מפי הר' מאיר נר"ו, שמי שיש לו כוס פגום וצריך לקדש, או להבדיל, מוסיף עליו מעט יין ומכשירו, דהכי איתא בירושלמי כוס פגום מוסיף עליו מים כל שהוא ומכשירו. ומשמע כל שכן יין. וכן נוהגין בכל ארץ אשכנז. ובשם הר' אליעזר ביר' יואל הלוי זצ"ל מצאתי שאפילו בלא תוספת יש תקנה, כגון אם שתה יין מכוס גדול יערה אותו בכוס קטון, אם יהיה בו שיעור שלברכה, ויכול לברך עליו, ופגום, פירושו חסר, כמו עד שתתמלא פגימתה שללבנה.
